בראשית דרכו הרפואית תהה ד"ר סארנו מדוע כה רבים ממטופליו לא מחלימים מתסמונות הכאב, ומדוע הוא אינו מצליח לעזור להם להבריא מצורת סבל נפוצה זו. לאחר שנים של התבוננות, טיפול ופיתוח תובנות לתוך עומק הנושא הוא הגיע להסבר שונה לסיבת הכאב, שאינו טמון בשינויים במבנה השלד. כשהוא מתבסס על מחקרים שמצאו ירידה באספקת החמצן לרקמות בזמן כאב, האלטרנטיבה שהציע היא שהכאב נוצר על ידי ירידה זמנית והפיכה באספקת החמצן לרקמות התומכות של הגב והרגליים- שרירים, עצבים, וכלי דם. מבחינה גופנית זהו הסבר הגיוני לגמרי- ירידה באספקת החמצן לרקמות תגרום להן להשתמש בסוכר ש'שריפתו' משחררת חומצת חלב- אחד הגורמים השכיחים לכאב.

 
השינוי הקטן לכאורה בתיאוריה כבר טומן בתוכו פוטנציאל פסיכולוגי משחרר לסובלים מכאבי גב כרוניים- הידיעה שסיבת הכאב אינה נובעת מקיומו של נזק קבוע במבנה, אלא משינויים פיזיולוגיים שפירים והפיכים- יכולה כבר לשחרר הרבה מהמתח שמסתתר בתוך המחשבה ש'הנזק הוא לתמיד', ולפוגג פחדים רבים הטורדים את מנוחתם של הסובלים מכאב כרוני.   כמובן שיש שאלה נוספת שצריכה להישאל בנקודה הזו. אם אספקת החמצן לרקמות יורדת וגורמת לכאב, מה משפיע על זרימת החמצן המופחתת, ולמה היא יורדת מלכתחילה?  

​

לכך מציע ד"ר סרנו תיאוריה מעניינת, שקושרת בין תהליכים נפשיים יומיומיים לבין תסמונות הכאב. בתיאורי המקרה של פרויד- רופא נוירולוג בהכשרתו- ניתן למצוא את התיאורים הראשונים של סימפטומים שקושרים בין גוף לנפש.

 

פרויד טען שסימפטומים אלו קשורים להיסטריה, ונגרמים מקשר פסיכוסומטי ישיר. אך ההסבר של ד"ר סארנו מעט שונה מכיוון שהוא מרחיב את טווח האנשים שמועדים לפתח תסמינים פסיכוסומטיים בימינו. למעשה הוא טוען שאנחנו נמצאים בעידן שבו תסמונות פסיכוסומטיות מגיעות ל'ממדי מגיפה'. 

בעידן הנוכחי שבו אנו נדרשים לספק תוצאות גבוהות בלוחות זמנים מלחיצים, הפרפקציוניזם והנטייה של רבים לרצות גורמת למועדות להדחקה רגשית, אפילו של רגשות יומיומיים של תסכול, כעס או אכזבה. נטייה זו להדחקה של רגשות גורמת לפי סרנו להצטברות של רגשות קשים בתת- המודע, וכשאלו נשארים לא מודעים ולא מטופלים הם יכולים לחולל בעזרת מנגנון מוחי מסוים תסמונות כרוניות של כאב.

 

מי שעוד מועדים לפתח תסמיני כאב כרוניים הם מי שחוו אירוע טראומטי בחיים שקדם להופעת הכאב, וכן מי שחוו אירועי חיים טראומתיים רבים בילדותם

(מחקר רחב היקף של המרכז לחקר המחלות בארה"ב CDC והמרכז הרפואי "קייזר פרמננטה" אישר את הקשר בין אירועי חיים טראומטיים לבין התפתחות של בעיות רפואיות במהלך החיים, כולל כאבים; CDC-Kaiser Adverse Childhood Experiences Study ).