במסגרות הלימוד הקונבנציונאליות, תוכניות הלימוד כוללות במקרה הטוב כשבוע עד שבועיים של לימוד על כאב, וגם כאן רוב רובו של הלימוד מתבסס על מודלים ישנים שמסתמכים בעיקר על טיפולים כימיים תרופתיים.
גם בתחומי ההכשרה המקצועית המתקדמים יותר, לרוב אנשי המקצוע שאליהם פונים מטופלי הכאב אין כלל הבנה או הכשרה לגבי תחום זה (כפי שהראה, למשל, מחקרם של פרופ' אהרון פיינסטון ועמיתיו). כך נוצר המצב שבו רבים שסובלים מכאבים כרוניים אינם מוצאים לכך מענה יעיל המוביל לריפוי. 

בשונה מכך, בהתאם לידע המדעי והמחקרי העדכני ביותר, אנו יודעים שכאבים נוצרים במנגנון שאינו נובע רק משינויים במבנה הגוף, אלא מושפעים באופן דרמטי ועמוק על ידי פעילות המוח והשפעתו על מערכת העצבים ההיקפית. 

המשמעות היא שכדי לרפא כאבים בצורה אפקטיבית ושלמה, עלינו להתייחס לכל הרמות של יצירת הכאב במוח, הכוללות למשל: מחשבות, תפישות ואמונות ביחס לכאב, רגשות הכרוכים בכאב ומחמירים אותו או מקלים עליו ולעתים אף גורמים לו באופן ישיר, וכן לפעולות מהם הסובלים מכאב נמנעים בשל התניות שנוצרות במוח בשל תהליכי למידה שליליים. 

הבנת המודל הביו-פסיכו-סוציאלי והיכולת להשתמש בו הלכה למעשה בריפוי כאבים פותחת בפנינו שערים ונתיבים חדשים לסייע בהקלת הסבל ולהוביל ולהדריך את מטופלינו ביעילות לעבר ריפוי הכאב הכרוני.